כך הפכו הראפרים את המלה "קראק" ממשהו איום ונורא למשהו לגמרי סבבה • 04/07/05
וויטני יוסטון מעולם לא היתה חברה של כבוד בקהילת ההיפ הופ, אבל זה לא הפריע לביטוי שהיא טבעה בשנת 2002 - "קראק איז וואק" (Wack) - כלומר קראק זה בלגן מטורף - להחזיק מעמד כמה שנים טובות. אבל כמה אפשר לשקר? הרי גלוי וידוע שחלקים גדולים מהקהילה הזאת מאוהבים בקראק עד לשד עצמותיהם, והיחס הזה היה חייב לבוא מתישהו לידי ביטוי גם בשפה ובמוזיקה. קחו לדוגמה את הראפר פידי קראק (Peedi Crakk). הוא לא רק שילב את הסם בשם המסחרי שלו, הוא גם מסביר למה: "אנחנו לא מדברים על הסלעים", הוא אומר. "אנחנו מדברים על הזרימה המשוגעת הזאת של פידי".
זרימה משוגעת? ג'ולז סנטנה, ראפר שהוציא מיקסטייפים עם שמות מגוונים כמו "חוזר כמו קראק מבושל" ו"חוזר כמו קראק מבושל 2: עוד קראק", מנסה את כוחו בהסבר משלו: "אני - אני קראק עכשיו. הכל התבשל והפך לפרי-בייס עכשיו. קראק השתלט על הרחוב מיד כשיצא לשוק, וזה מה שאני מנסה לעשות עם המוזיקה שלי. אני קראק אנושי בשר ודם, קילו מהלך...".
כדי להבין את הברברת הזאת צריך לדעת כמה דברים על תהליך הפקת קראק ו"פרי-בייס". האחרון הוא קוקאין שהושרה במים ובאמוניה ונשטף באתר, עד שהתגבש לכדי גוש (סלע) שניתן לעשן אך לא להזריק או להסניף. בהפקת הקראק מדלגים על האתר הדליק והמסוכן, ובמקום אמוניה משתמשים בסודה לשתייה. התוצאה היא חומר ממכר מאוד, שיש לצרוך בתדירות של 10-20 דקות.
מכורים או לא, התאווה שבה מדברים הראפרים על הקראק, אפילו כביטוי בלבד, לא היתה מביישת שום נרקומן בקריז. "זוהי מטאפורה למשהו שאי אפשר לחיות בלעדיו", כותב בעל הטור "מיוזיק גיק" באתר האמריקאי של אם.טי.וי. "אם המוזיקה שלך כל כך טובה שאנשים משמיעים את השיר שלך הלוך וחזור, אתה קראק".
המתחרה הגדולה של הקראק בסלנג ההיפ הופ המתחדש-תמיד היא קבוצת המת'אמפטמינים, הכוללת וריאציות שונות של ספידים חזקים, עם כינויים כמו דרים קאצ'ר, אייס, אייס קרים, ג'יב ומת'וד (אם שאלתם את עצמכם על שם מי נקרא הראפר מת'וד מן). ביטויים חדשים שקשורים לצריכת מת' הם 10:30 או "טוויקר טיים", כלומר: הגיע הזמן לעשן, להזריק או להסניף מת'אמפטמין. אגב, גם לסטלני הגנג'ה יש ביטוי דומה, אבל הם כמובן מתחילים מאוחר יותר. לא בעשר וחצי בבוקר, אלא ב-4:20 אחר הצהריים.
"פופסיקל ג'ונס" (פופסיקל = קרטיב) הוא ביטוי שמתאר השתוקקות למנת קריסטל מת', ו"טראפלס ממולאים" הן מחטים. אם אתה מאוד מסטול אתה "בון ג'ובינ", ואם אתה מנסה לחרבן אחרי לילה של סמים או אלכוהול, אתה חווה "מורנינג ויולנס" (אלימות בוקר). אם בא לך, לעומת זאת, "לשחק עם ברבי האסיאתית", כנראה שאתה אוהב הרואין. ואם אתה מסטול ושתוי באותו זמן, אתה קראנק (Crunk). כמובן שהגראס הוא הסם שזכה להכי הרבה כינויים: בודהא, שוואג, מוטה (Mota), מרי ג'יין, דודו (Dodo), גרין, פיס סטיק, כרוניק, דוג'ה, בנגה, סטיקי איקי - וזוהי רשימה חלקית ביותר.
אם קשה לכם להבדיל בין מק-דדי (מאהב מצטיין) וצ'אמפ (לוזר), אין בעיה - הרשת תעזור לכם. מדריכי סלנג מצוינים, ובראשם זה של וויקיפדיה, שגם מאפשר למי שרוצה להכניס לתוכו ערכים חדשים, יאירו את דרככם במבוך השיזל (בטח) והג'יזל (הומו), האקס (שיבוש של המלה Ask) וה-MoFo (קיצור של מאד'ר פאקר). מלים רבות בשפה האנגלית מתקצרות או משנות משקל כדי שיתאימו יותר לחריזה ולקצב שהראפר צריך. כדי לשים דגש על הגיה אחרת מאשר במקור, משתמשים באיות שונה. למשל, Boi במקום Boy. יש גם שילובים של שתי מלים כדי ליצור ביטוי אחד, כמו פאגלי במקום פאקינג אגלי.
יש מלים שעצם השימוש בהן ממקם את האמנים מבחינת הסטייל והגיל. למשל Def (קול), ביטוי שנטבע בשנות השמונים והיום כבר לא משתמשים בו - לא ברחוב ולא בהופעות - אלא אם כן רוצים לציין במפורש שמדובר באמן אולד-סקול (כמו מוס דף, למשל). ברוב המקרים ה-Mc's לא ממציאים את הביטויים. הם רק חוזרים על מה שהולך היום בשכונה.
ומה שהולך בשכונה זה בעיקר כנופיות, כלי נשק ומשטרה. יש ביטויים בלעדיים לכל כנופיה, ויש תארים שונים לחברי הכנופיות - אם הם תארים מזלזלים אפשר להסיק שהראפר שייך לכנופיה היריבה. אם הם מחמיאים - להיפך. הסלנג העברייני מתבטא במלה כמו Bale (שחרור בערבות) כשמישהו רוצה ללכת, ובקודים כמו "צ'אבי דוקטור" (מנהיג כנופיה) ו"דירטי פטריק" (סוחר הסמים המקומי). למשטרה עצמה יש אינספור כינויים: וואן טיים, פופו (Popo), היט (Heat), ג'ייקס (ביטוי ניו יורקי), 5-0 (Five-o), על שם סדרת המשטרה העתיקה "הוואי חמש-אפס" (פייב-או הוא גם כינוי לפורד מוסטנג 5 ליטר). למסוק המשטרתי קוראים גטו בירד, לאקדח תשעה מ"מ "ניינה", ולאקדח 0.22 אינץ' "סקובי דו או דוס-דוס". וונקסטה (Wanksta), ביטוי שתפס תאוצה בגלל שיר של פיפטי סנט, זה גנגסטה מזויף.
יש גם סלנג אישי שמזוהה עם ראפר מסוים. למשל סיומות ה"זל" שסנופ דוג השאיל מהשיר "דה דאבל דאטש באס", שביצע הראפר פרנקי סמית בשנת 82'. כך נולדו ה"ביזל" (ביץ'), ה"היזל" (בית), ה"ריזל" (ריל) וגם ה"שיזניט" (שיט). תרבות הגוף באה לידי ביטוי במונחים כמו "אלוויס עזב את הבניין" כדי לציין חירבון ממש טוב, "בליינד טימותי" כדי לציין זין לא נימול ו-Gooch כדי לציין את החיץ שבין הנקבים (פרינאום). "חגורה חומה" יש למישהו שהתנסה בסקס אנאלי, ובדונקה דונק (Badonka donk) זה תחת מושך באופן קיצוני. פונטאנג, פונאני, פוטי ופאוץ' הם שמות לאיבר המין הנשי, ו-Pajawa נולד להזדמנויות המיוחדות שבהן אתה פשוט חייב "להצליף למישהו בפנים עם הזין".
המשפחה, לעומת זאת, היא עסק די חמקמק. "בייבי מאמא" היא האמא של התינוק שלך. בביטוי הזה משתמשים רק כדי לתאר את האשה שאיתה אתה לא חי. לחברה יש שמות אחרים, למשל ביני וביץ'. פלייה (Playa) ודוג מתארים אנשים שלא מאמינים במונוגמיה. שלא במפתיע, אלה גם כינויים לאנשים ששיחקו אותה בחיים, לכן יש גם "פלייה הייטה" (Playa hater), אחד ששונא מצליחנים ומקנא בהם. עם גישה כזאת, כדאי לו להיזהר ממי שלובש "לאקה לאקה מו מו" (חולצה גדולה שמתחתיה אפשר להחביא נשק).
- תודה לדני על הערותיו הבונות.
שלח/י לחבר/ה • עוד היפ הופ • עוד מומלצים • עוד כלים ועזרים • עוד סמים • עוד פשע • [הביתה]