מה גורם לקהל לחבק את אר. קלי, המואשם בפדופיליה שתועדה בווידאו, ולהסתייג ממייקל ג'קסון, שנשפט על סמך שמועות? • 26/07/05
מסכן מייקל ג'קסון. אפילו הזיכוי במשפט הראווה שנערך נגדו לא עזר לשפר את דימויו הציבורי. מאז תחילת שנות ה-90, כשהשמועות על חיבתו המוזרה לילדים החלו להתפרסם, נחרץ דינו כפדופיל והקריירה שלו רק הלכה והידרדרה, על הבמה ובחנויות התקליטים. והנה, תראו את אר. קלי, מדושן כמו חתול שבלע את השמנת - לא רק מואשם בפדופיליה אלא גם בתיעוד המעשה במצלמת וידאו - ושום דבר רע לא קורה לקריירה שלו. להיפך: תקליטו החדש כבש בשבוע שעבר את מצעד הבילבורד עם מכירות של חצי מיליון עותקים, ואפילו העובדה שממש בימים אלה, שלוש שנים אחרי הגשת כתב האישום נגדו, התכנס בית המשפט לישיבה ראשונה בעניינו, לא פוגעת בהצלחתו.
להבדל בין המקלחת הקרה שמקבל ג'קסון לבין החיבוק החם שמקבל קלי יש יותר מסיבה אחת. מעל הכל, נראה שג'קסון נשפט על ידי ציבור הומופובי, שרואה בו פריק מוזר בעל גחמות מטורפות, ואילו קלי נתפס כערס שלא מצפים ממנו להתאפק לנוכח קטינה בשלה ומיומנת כמו זו שהצטלמה איתו בסרט. אבל אם מתעלמים מענייני תדמית ציבורית, ג'קסון הועמד למשפט על סמך שמועות, ואילו הראיות נגד אר. קלי הן חד משמעיות ומתועדות בווידאו. הוויכוח היחיד הוא על גילה של הנערה.
אד גנסון, העו"ד של קלי, אמר כי טווח הזמנים הנוכחי מחייב את מרשו לספק אליבי ל-29 דקות שהתרחשו מתישהו ב-51 חודשי חיים, אבל הקלטת בכל זאת כוללת כמה רמזים באשר לתאריך הצילום: ברקע מוקרנת תוכנית טלוויזיה של להיטים חדשים, שבה רואים את "בקסטריט בויז" ואת ה"ספייס גירלס, עם שירים שיצאו בסוף 98' ובתחילת 99', כשהנערה היתה בת 14. בנוסף, נשמעת שם פרסומת לחנות שנסגרה בשנת 2000, אבל קלי תמיד יכול לטעון שהטלוויזיה ברקע היתה בעצם וידאו שניגן תוכנית מוקלטת. זה אולי קצת קלוש, אבל בהחלט מעלה ספק סביר.
התביעה מתכננת לזמן לפחות שלושה עדים שהכירו את הנערה באותן שנים, שיעידו שהיא היתה כבת 14 בזמן הצילומים ויבססו חלק מעדותם על התסרוקת שלה באותן שנים. עד שזה יקרה, לקלי יש מספיק זמן לקדם את תקליטו החדש, "TP.3 Reloaded", שיצא במקביל לסדרת קליפים שכל התעשייה מדברת עליה, בהיותה כה יוצאת דופן בשוק האר.אנד בי. המעופש ודל המקוריות. הקליפים, שאותם אפשר לראות באתר של אם.טי.וי, מתארים אפיזודות שונות בחייה של קבוצת אנשים מצומצמת: הגיבור (בן דמותו של קלי) ואשתו, זוג ההומואים רופוס וצ'אק, אשתו של רופוס ושוטר. קלי כתב את התסריטים והיה שותף בבימוי הסדרה, שנקראת "לכוד בארון".
קלי עצמו מודה שהופתע מהדרך שבה נולדו התקליט וסדרת הסרטים. "לא הלכתי לאולפן עם כוונה ליצור אופרה. אני יודע שזה מה שאנשים חושבים, אבל זה לא נכון. אני עושה מה שהמוזיקה מורה לי לעשות" (אגב, את המשפט האחרון אמר גם ג'קסון בראיון השערורייתי עם מרטין באשיר), "לקראת סיום התקליט שמעתי את ההקלטות ופתאום זה נשמע כמו דרמה! מתח! זה היה כמו לקרוא ספר. התחלתי לכתוב עלילות לפי השירים והסיפור קיבל חיים. חברים לא הפסיקו לשאול אותי מה יקרה בפרק הבא".
צפייה בסדרה מבהירה שלמעשה היא מספקת לתקליט החדש בדיוק את מה שחסר בו: עניין מוזיקלי. כל השירים נשמעים כמו אותו שיר, ואחרי שלושה קליפים הכל נשמע כאילו סטיבי וונדר בלע סבון התחיל לכתוב דיאלוגים ל"היפים והאמיצים". אז היא אמרה לי, אז אמרתי לה, ואז היא אמרה לו, והוא אמר לה, וכולם אמרו לכולם, והיה משעמם כמו חדר אוכל של קיבוץ. אמנם בקליפים יש אקדחים וקצת סקס, ובגרסאות ה"נקיות" שמוצגות באם.טי.וי יש גם המון ביפים שמרמזים על שפה עדכנית קצת יותר מזו של "היפים והאמיצים", אבל בזה זה נגמר. "אני שר על מה שקורה בחיים האמיתיים", מסכם קלי במשפט אחד את ההבדל בינו - ערס עממי - לבין מייקל ג'קסון - איש הפיל של המאה ה-21: "הרבה אנשים רוצים לדעת מה עובר עלי, אבל למעשה, מה שעובר עלי עובר גם עליהם".
שלח/י לחבר/ה • עוד היפ הופ • עוד מומלצים • עוד מיינסטרים • עוד נשמה • עוד פשע • [הביתה]