אמנים שהביעו התנגדות עזה למלחמות בעירק ובאפגניסטן שותקים כשהצבא האמריקאי משתמש בשיריהם לעינוי שבויים. התמלוגים כבר בדרך • 10/01/06
מתי אדם יודע שהפך לממזר ציני חסר לב? לפעמים הסימנים רבים מספור, אבל כנראה שאם אתם קוראים כותרת כמו "המוזיקה של אמינם וד"ר דרה נוגנה לשבויי מלחמה כחלק מתוכנית העינויים" וכל מה שאתם יכולים לחשוב עליו זה סקר אינטרנט בשאלה "מהו שיר העינויים הטוב של כל הזמנים", כנראה שאתם בדרך הנכונה, או לפחות בדרך הצפופה. רוב הגולשים שהגיבו על הכותרת הזאת חשבו שזה נורא מצחיק. בעלי החמלה שבהם ניסו לדמיין את עצמם קשורים לכיסא ומופצצים ב-23 שעות רצופות של סלין דיון ("טיטאניק") או בכל דבר אחר שמביא להם את הגועל, אבל שום אמירה משמעותית על השימוש במוזיקה כאמצעי עינויים לא נרשמה.
מאתר "בצלם" אנו למדים שעינויים באמצעות השמעת מוזיקה רועשת הולכים חזק גם בישראל ובפלסטין, והם חלק מהרוטינה המוכרת של מניעת שינה מעצורים. באמריקה קוראים לזה ''עינויים לייט'', אבל כאמור, מה שבאמת עובד מצוין זה שילוב של מוזיקה עם מניעת שינה. העיתון הוותיק ''דה ניישן'' מביא עדויות של שבויים עירקים שנעצרו על ידי הצבא האמריקאי והושלכו לחדר שנקרא "הדיסקו", שם הופגזו במשך 20 יום רצופים ברוק כבד וראפ מתוצרת אמריקה, ואחר כך בצלילים מתוך פסקולי אימה. אחד השבויים סיפר שכדי לחקור אותו באותו זמן, מיקמו ליד אוזניו זוג רמקולים שדרכם נשאלו השאלות.
שלח/י לחבר/ה • עוד היפ הופ • עוד מומלצים • עוד מיינסטרים • עוד סיפורים • עוד פשע • [הביתה]