דברים שאפשר ללמוד על אופיו של הזולת מרשימת השירים שהוא אוהב • 14/03/06
עד כמה הטעם המוזיקלי שלנו מסגיר פרטים על אישיותנו? האם נוכל לזהות אדם שאנו מכירים רק על פי רשימות השירים שלו? אם, למשל, תוצג בפניכם רשימת שירים של אדם מפורסם מאוד, שכולה מוזיקת קאנטרי, שיש בה רק אשה אחת ואף אמן שחור או הומו, והיא כוללת שירים של אלכוהוליסט לשעבר על נזקי האלכוהול, הלא תנחשו מיד שזוהי רשימת השירים של הנשיא בוש?
הדיון במה שרשימות השירים שלנו אומרות עלינו הופך היום לרלוונטי מתמיד, בזכות הטכנולוגיות שמאפשרות לכל אחד לסדר לעצמו על המחשב או נגן ה-MP3 רשימות האזנה לפי טעמו ומצב רוחו. פעם, כדי להכין רשימה כזאת היינו יושבים עם פטיפון וטייפ קסטות ומקליטים כל שיר בנפרד. היום, כשכל זה נעשה בלחיצת עכבר, אחד מתוצרי הלוואי הוא כמות אדירה של רשימות שירים, שאפשר להריץ עליהן מחקרים שונים.
רשימת השירים שבוש שומע כשהוא מדווש על אופניו בחווה בטקסס, שפורסמה לפני כחצי שנה, גררה שלל ניתוחים ופרשנויות. בסקר של סי.אן.אן, שבו נשאל אם רשימת השירים מסגירה בחור לעניין, אדם עם טעם טוב, אדם מרובע או מיושן, בחרו הרוב (39 אחוז) ב"מיושן" (הרשימה לא כללה אף סגנון מוזיקלי שנולד לפני פחות מ-25 שנה). ייתכן שלא באמת הזדקקנו לרשימת הזאת כדי לדעת שבוש מיושן, אבל כדאי להקשיב למה שאומרת איימי ווידה, חוקרת מהמכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה, על מה שבכל זאת אפשר ללמוד מרשימות כאלה.
ווידה וצוות ממרכז המחקר בפאלו אלטו התמקמו בחברת צווארון לבן שסיפקה לעובדיה חיבור לחנות המקוונת של iTunes, וקיבלו את הסכמת העובדים לראות את רשימות השירים שהם הרכיבו לעצמם. רשימות השירים הללו הוצגו בפני העובדים באופן אנונימי, והם התבקשו לנחש מי עומד מאחוריהן. "רמזים שקשורים לגיל ומוצא אתני עזרו להם לענות נכון לפעמים", אומרת ווידה, "אבל פעמים רבות הידע והניסיון שלהם גרמו להם לקרוא לא נכון את הסימנים". לדוגמה, אם פרנק סינטרה הופיע ברשימה מסוימת, אפשר יהיה להניח שמדובר במאזין מבוגר, בגלל מה שאנחנו יודעים על המוזיקה של סינטרה, אבל עדיין יש סיכוי שמדובר בצעיר עם טעם מגוון.
החוקרים בדקו איך הגיבו העובדים לרשימות של חבריהם ואיך השפיעו התגובות הללו על הדינמיקה החברתית במשרד. "חלוקת קבצים, אפילו כשהיא נעשית בין אנשים בעלי טעם שונה, יכולה ליצור תחושת קבוצתיות חזקה", הם אומרים. "ראינו שוב ושוב איך אנשים מפגינים זהות אישית, חברתית ותרבותית דרך המוזיקה שחלקו זה עם זה". למשל, כשאדם מבוגר מגלה כי אחד הצעירים סביבו חולק איתו את אהבתו לאמן משנות ה-50, הוא עשוי ליצור איתו קשר אישי משופר.
חשיפה כנה של רשימות השירים לא התאימה לכולם. כשנודע לעובדים כי הרשימות ייחשפו בפני מנהל המשרד, הם שינו לעתים קרובות את רשימותיהם כדי ליצור מה שהגדירו כ"רושם מאוזן יותר". אחד מהם מחק מהרשימה שירים של ג'סטין טימברלייק ומייקל מקדונלד שהוריד בשביל אשתו. מאוחר יותר הוא הודה שחשש ממה שהקולגות יחשבו עליו. "אנשים היו מאוד זהירים בשאלה איזו מוזיקה לחלוק עם אחרים ואיזה לא", אומרת ווידה, "המוזיקה שחלקם בחרו להסתיר היתה במובנים רבים המוזיקה הכי אישית בעיניהם: מוזיקה אתנית או משהו שהם עצמם יצרו".
אחד הדברים שעולים מהמחקר הוא שככל שהידע המוזיקלי שלנו רחב ועמוק יותר, כך נהיה מודעים יותר לניואנסים של הרשימה ולמסתרי ליבו של בעליה. לדוגמה, שני עובדים בחברה האזינו למוזיקה קלאסית, בשעה שהשאר שמעו ניו אייג', רוק ואלקטרוניקה. חובבי הקלאסיקה הגדירו את כל הרשימות של עמיתיהם כ"רוק ג'נרי". הם לא זיהו את הניואנסים ולא הבדילו בין אלוויס פרסלי לאלוויס קוסטלו. לעומת זאת, הם ידעו הרבה מאוד האחד על רעהו רק בהתבסס על רשימת היצירות. זהו, לדברי ווידה, גם המפתח להבנת הרשימה של בוש. "אם הנשיא בוש מנסה להעביר מסר כלשהו באמצעות רשימת השירים שלו, אנשים שמאזינים להרבה מוזיקת קאנטרי יבינו את הניואנס שהוא מנסה להעביר", אמרה. ואם זה לא תמריץ ראוי להתעמקות במוזיקת קאנטרי, מה כן?
שלח/י לחבר/ה • עוד מומלצים • עוד סיפורים • עוד קאנטרי • [הביתה]