כדי להיות משורר פופולרי בימינו צריך לדעת להזיז את התחת. סול וויליאמס יודע • 21/03/06 06:09
בגיל 34, סול וויליאמס הוא כנראה המשורר הצעיר ביותר ששיריו נלמדים בבתי ספר תיכוניים ובקולג'ים בארה"ב, ואחד המשוררים היחידים שמופיעים בקליפים באם.טי.וי ללא חולצה, במכנסי טייבס ובאיפור פנים של לוחמים אפריקאים. ספר השירה השלישי שלו, שראה אור לפני כמה שבועות בהוצאת אם.טי.וי/סיימון שוסטר, הוא הוכחה כתובה לכך שגם דור האם.טי.וי זקוק למשוררים משלו, ואם הם לא נראים כמו נתן זך, לא נורא. יותר חשוב שיידעו לרקוד, וסול וויליאמס יודע.
הרי לכם כושון-רנסנס אמיתי: בעל תואר בפילוסופיה ובמשחק, מנצח רב תהילה בתחרויות "סלאם פואטרי" לקריאת שירה (כמו קרבות החריזה של ההיפ הופ, רק בלי פלייבק), מוזיקאי ופרפורמר בחסד, ואתם יכולים לקרוא לו כושון בשקט, כי ככה הוא קורא לעצמו. וויליאמס סידר לעצמו ביוגרפיה מרשימה כבר מהרגע הראשון: אמו נתקפה בצירי לידה באמצע הופעה של ג'יימס בראון, מה שגרם, לדבריו, למסר השחור הגאה (Say it loud, I'm black and I'm proud) להיטמע בו כבר בשלב הזה. תוסיפו לזה את העובדה שאבא שלו הוא מטיף דתי, ותבינו שלוויליאמס כמעט לא היתה ברירה: הוא היה חייב להפוך למשורר היפ הופ.
מבקרי השירה אוהבים לקחת את וויליאמס בשיא הרצינות. חלקם, כמו המבקרת של The Couch Sessions, שואלים את עצמם כמה אמת יש בסיפור שהוא מגולל בספרו השלישי, "The Dead Emcee Scrolls", שלפי הוא הובל לתחנת רכבת נטושה ומצא שם פחית ספריי מלאה בעמודי טקסט בלתי מובן. אחרי שהצליח לתרגם את הטקסטים, הוא גילה שמדובר ב"כתבים האבודים של ההיפ הופ". אתם, קוראים יקרים, בטח לא חייבים לחשוב שזאת אמת צרופה כדי ליהנות.
שלח/י לחבר/ה • עוד אמנותי • עוד אפריקאי • עוד היפ הופ • עוד וידאו • עוד קובצי קול • [הביתה]