ההתלהבות מהפורמט החדש שוככת, אבל לא בהכרח מהסיבות הנכונות • 23/05/06
התקשורת אוהבת להמליך מלכים, אבל יותר מזה היא אוהבת להדיח אותם כשסר חינם בעיניה. קחו לדוגמה את הפודקאסטים - טכנולוגיה להעלאת קובצי קול לאינטרנט שפרצה את מחסום הגיקים והגיעה אפילו לערוץ 2 - וזה, כידוע, מחייב חשיפה מוקדמת גבוהה מאוד. בשבועות הקרובים, כך נראה, עיתונות המחשבים תהיה עסוקה בכתיבת הספדים לפודקאסט - דרמטיים לא פחות מהכתבות הנלהבות (שאת חלקן כתבתי במו ידי) שדיווחו על התופעה. צופי ערוץ 2 כבר לא ישמעו על זה, כי פלופים הם לא חדשות.
יש משהו משחרר בכמות גדולה של אוויר חם שנפלטת מבלון נפוח. הפודקאסט, שנבחר כמלת השנה של מילון אוקספורד החדש, מחכה לשחרור הזה כבר זמן מה כדי למצוא את מקומו הטבעי ברשת, והנה זה בא. לפי מחקר של חברת ''פורסטר'' האמריקאית, למרות שרבע מהגולשים בארה"ב שמעו את המושג והתעניינו בו, רק אחוז מהם באמת השתמש בטכנולוגיה בשנה האחרונה. לשם השוואה, לפני שנה אמרו כמעט שלושה אחוזים מהגולשים האמריקאים כי האזינו לפודקאסטים.

- פעולות הדורשות מהגולש יותר מקליק על לינק נידונו לכליה, והרשמה לערוץ פודקאסט היא עניין קצת יותר מורכב.
- פודקאסט הוא עסק זולל-זמן וריכוז, בעיקר כשמדובר בתוכניות מלל. אין למאזין שום דרך לדעת אם התוכן שווה או לא שווה התעמקות בלי להתעמק בו. הבעיה הזאת בולטת בעיקר כשמשווים את פורמט האודיו לפורמט הטקסט שהורגלנו בו. אם נכנסתם לכתבה של 3000 מלה ברשת, אתם יכולים לרפרף על הטקסט בשטחיות, לחפש מלות מפתח שמעניינות אתכם ולהגיע מיד למשפטים שכוללים אותן. כשמדובר באודיו, אין אפשרות להריץ חיפושים על התוכן. צריך להאזין לכל מלה בריכוז אם לא רוצים לפספס בטעות משהו מעניין. יוצרי התוכן אמנם יכולים לסמן אותו בתגיות (מלות מפתח) שייתנו לגולש מושג מה הוא הולך לקבל, אבל זה רחוק מלהספיק.
- גולשים רבים לא למדו איפה למצוא פודקאסטים שיענו על טעמם.
הניסיון בתחום שיתוף הקבצים דווקא מוכיח שגולשים מוכנים ללמוד טכניקות מורכבות למדי כדי להוריד חומרים שהם חושקים בהם, אבל אם אין להם דרך לדעת מה הם מורידים, אין פלא שהמוטיבציה שלהם יורדת פלאים. "האזנתי לתוכנית של 60 דקות בנושא שממש עניין אותי ואחרי חמש דקות התייאשתי ומאז לא חזרתי לזה", כותב דרור. ברור שאם היה יודע מראש שיהיה תגמול ראוי למאמציו, הוא היה מנסה עוד כמה פעמים לפני שיתייאש.
לא רק לצרכנים יש בעיות עם הפודקאסט - גם ליצרנים - או לפחות לחלקם. החלום על מגאפון לכל פועל התנפץ על צוקי החומרה הדפוקה שמחזיקים רוב הפועלים. עריכת קובצי סאונד כבדים (למשל קיצור תוכנית משעתיים לחצי שעה) מצריכה מחשבים חזקים שנפוצים אולי באולפני עריכה, אבל לא אצל רוב המשתמשים ביתיים. כתוצאה מכך, גם המוצר יוצא דפוק, וגם התבזבזו שעות של עבודה בציפיה למחשב שיבצע פעולה זו או אחרת.

לטובת מי שרוצה לעשות פודקאסט פופולרי בלי לעבוד קודם ברדיו, הנה כמה הצעות:
- עזבו אתכם מתוכניות מלל. כדי להקליט בצורה סבירה דיבורים של יותר מאדם אחד, יש צורך בחדר אטום לרעשים, בקומבינת מיקרופונים ומיקסר, ורצוי שהמשתתפים יהיו מנוסים ורהוטים, אחרת תצטרכו לבזבז שעות בעריכת הקטעים שלהם. הדאחקות של החברים שלכם אולי מצחיקות, אבל אם הם לא מדברים ישירות למיקרופון בדיקציה טובה, איש לא יבין מה הם אומרים. דיבור עם מוזיקת רקע זה מצוין לבעלי אולפן מקצועי. אם אין לכם אחד כזה, תשכחו מזה.
- אם אתם בכל זאת רוצים תוכנית מלל, עדיף שתהיה קצרה ככל האפשר ותכלול כמה שפחות אנשים. כדי להיות פופולריים תצטרכו הרבה גימיקים מצחיקים והפניות טקסט אטרקטיביות לכל פודקאסט. ככל שההפניה תהיה מדויקת יותר, הגולשים לא ירגישו שאיכזבו אותם, ומנועי החיפוש לא יתקשו להציג את הפרטים הנוגעים לתוכנית.
- הפודקאסטים הכי טובים הם מהסוג המוזיקלי: סטים של די.ג'ייז, שירים חדשים שלייבלים מפיצים חינם ברשת, שירים ישנים שגולשים מעלים תוך התעלמות (ברוכה!) מזכויות היוצרים ועוד. אפשר ואפילו רצוי לשלב קצת מלל בתוכנית מוזיקלית, אבל רק אם אתם נשמעים מספיק טוב. אם לא, תכתבו את זה בטקסט.
שלח/י לחבר/ה • עוד מומלצים • עוד כלים ועזרים • עוד קובצי קול • [הביתה]
