Home Home Sex Drugs Rocknroll
סולו לארבעה מיתרים

מיק קארן, חבר במועדון הבסיסטים המשפיעים ביותר בהיסטוריה, מוציא תקליט חדש22/08/06 08:14

בעולם המוזיקה הפופולרית יש דירוג ברור מאוד של מעמדות, שנקבע על ידי רמת החשיפה לקהל. בראש הסולם עומדים הזמרים, אחריהם הגיטריסטים, אחריהם המתופפים וזמרות הרקע, ובסוף בסוף, אחרי כולם, הבסיסטים. התדמית הקלאסית של נגני הבס – האנשים האחראיים שעומדים בצד ודואגים לחבר את חטיבת הקצב עם החטיבה המלודית – מתגלה כמוצדקת לעתים קרובות. את נגני הבס שהתפרסמו בזכות עצמם (ולא כ"הבסיסט של ההוא") אפשר לספור על מעט מאוד אצבעות. את נגני הבס שהשפיעו על דורות שלמים של נגנים אפשר לספור על עוד פחות.

מיק קארן, הבסיסט של להקת האייטיז המהוללת “ג'פאן”, עונה לכל ההגדרות שלעיל. הוא שקט, אחראי וצנוע, הוא התפרסם בזכות עצמו, ויותר מכל, הוא השפיע על המוני בסיסטים בעולם, מעמד שאליו הגיעו עד כה רק מעטים. במועדון היוקרתי הזה אפשר למצוא אנשים כמו פול מקארתני (יותר ככותב, פחות כמבצע), את ג'קו פסטוריוס, שליווה את ג'וני מיטשל אל פסגות הג'ז בשנות ה-70, את ג'ון אנטוויסל מ"המי", שהראה מה אפשר להוציא מארבעה מיתרים בלי לזוז מילימטר, את ג'יימס ג'יימרסון וקרול קיי, שליוו את רוב הקלטות של “טמלה מוטאון” בשנות ה-60, ואת לארי גרהאם, שגילה איך מקפיצים את הבוהן על המיתרים וצובטים אותם בריבאונד.

"ג'פאן", שצמחה בפרבר לונדוני אלים, היתה להקה מוזרה שנראתה זוהרת כמו גלאם רוק ונשמעה אפלולית כמו מזמור גותי. בחזית אחת עמד הקול המתפתל של דיוויד סילביאן, בשנייה הבס המתפתל של קארן, וכל השאר – תוספות. כשהם התפרקו, בשנת 82', סילביאן יצא לקריירת סולו וקארן המשיך לפתח טכניקות נגינה שהדהימו את מאזיניו, במסגרת הפרויקט “דאלי'ס קאר”, יחד עם פיטר מרפי מ”באוהאוס”. אחר כך הוא נעלם, וחזר רק בשנת 2000, עם רצף מרשים של תקליט בשנה. החודש יצא תקליט הסולו השביעי שלו, Three part species.

קארן גם מפסל. הנה דוגמה
"פעם הייתי עושה תקליט ואז היה לוקח לי כמה שנים למצוא חברה שתוציא אותו. היום אני מוציא את החומר בעצמי דרך האתר שלי, אז זה הרבה יותר פשוט", הוא אומר למגזין "טראסט דה די.ג'יי". קארן חזר בשנים האחרונות לגור במולדתו קפריסין, כי החיים בלונדון היו לחוצים ויקרים מדי בשבילו. לדבריו, הטכניקה שלו התפתחה בזכות התנאים הרעים שהיו לו כשהתחיל לנגן. "הבס הראשון שלי היה קשה מאוד לנגינה כי המיתרים היו ממוקמים גבוה ונדרש הרבה לחץ כדי להפיק מהם צליל. כשקיבלתי לראשונה בס קצת יותר נורמלי, זה הרגיש כמו חמאה”.

כמו בסיסטים רבים, גם קארן הושפע עמוקות מהבס בשיר Walk on the wild side של לו ריד. “ככה אני רוצה לנגן, אמרתי לעצמי, ולא הבנתי למה אני לא מצליח לחקות את הליין הזה. מאוחר יותר נודע לי שהוא נוגן עם שני קונטרבסים, אבל זאת היתה נקודת מפנה, שבה הבנתי שאני לא הולך להישאר ברקע. רציתי להיות בפרונט וזאת היתה החלטה מודעת”.

עטיפת התקליט החדש
הבסים בתקליטים של קארן הם האטרקציה ונקודת התורפה שלהם כאחד. הגם שהם עטופים בשלל צלילים מעניינים (הרבה מוזיקה מזרחית מהאיזור הקפריסאי), לעתים קרובות הם נשמעים כמו תרגילים מתוחכמים לבס. קארן כנראה מודע לכך: "בדרך כלל, כשאני מתחיל לעבוד על תקליט חדש אני מפסיק לנגן בס לאיזה חצי שנה ואז מתחיל מחדש, כדי שלא אחזור לדברים שכבר עשיתי בתקליטים קודמים. אני אמנם מאבד הרבה מהטכניקה שהיתה לי, אבל אחרי תקופות של הקלטות והופעות כל הליינים נשמעים לי אותו דבר ואני מתחיל לא לאהוב את הנגינה שלי. אחרי הפסקה של חצי שנה יש לי סיכוי להגיע לדברים חדשים. אני נוטה לחשוב שרוב המעריצים שלי הם נגני בס, אז בכל תקליט אני משתדל לשים לפחות קטע אחד בשבילם. אני יודע שהם ישברו את הראש, איך לעזאזל עשיתי את זה".


  שלח/י לחבר/ה  עוד אלקטרוניעוד אמנותיעוד חברות תקליטיםעוד סיפוריםעוד קובצי קולעוד קניות • [הביתה]