די.ג'יי וואלי נכנס לאווירת ליל כל הקדושים • 07/11/06
אם חייבים להגדיר איכשהו את המוזיקה של די.ג'יי וואלי (Wally), התיאור "אבסטרקט ביטס", שהודבק לו על ידי החמולה שלו בניו יורק, יכול להתאים כי אין לו יותר מדי משמעות. יותר משהוא מגדיר מה הוא כן, הוא מגדיר מה הוא לא, וברור שלא מדובר במיינסטרים. בוואלי (34) נתקלתי לראשונה לפני שש שנים, כשהמוזיקה שלו סומנה על ידי המגזר הסטלני בארה"ב כשווה האזנה. בצעד יוצא דופן, אחרי ששמעתי כמה קטעים שלו ב"אודיוגלקסי", שירות החלפת הקבצים המנוח, החלטתי לקנות את תקליטו "The Stoned Ranger Rydes Again”, ולא הצטערתי על הרכישה.
המנוני סטלנים לא היו שם, אבל היו הקלטות ישנות מסרטי תעמולה נגד סמים, היו פסנתרים חורקים והיתה אווירה חלומית, או כמו שנהוג לומר היום, הזויה. התקליט האחרון של וואלי יצא לפני שנתיים והוגדר באנציקלופדיית המוזיקה AMG כ"חיה נדירה - תקליט קונספט של די.ג'יי, שהמוזיקה היא רק חלק ממנו”. הוא עסק בחיבה האמריקאית לסיפורי עב"מים וחוצנים וכלל דגימות מסרטי מד"ב והקלטות של אנשים שמספרים איך נחטפו בידי חייזרים. מן הסתם, הוא פילס לוואלי דרך לשוק נישתי נוסף, של חובבי הסיפורים האלה.
בשבוע שעבר הוציא וואלי מיקס באורך שעה שהמלה "אבסטרקט" מתארת אותו היטב. לרגל העיתוי - ליל כל הקדושים (הלואין), שבו סוגדים לכל מה שמפחיד – המיקס הוא סיפור פרטי על גברת מילר, ניו יורקרית תמהונית שגרה בשכנות לוואלי בילדותו והטילה עליו אימה. הוא כולל חתיכות מתקליטים קודמים שלו, קצת "ביסטי בויז" שרים אלטון ג'ון בהילוך איטי וקצת דיבורים על אלכוהול ובעיות פסיכיאטריות (מתוך שיחה שהוקלטה במעבדות חברת התרופות "רושה”). אם זהו רמז להעדפות הסמים הנוכחיות של וואלי (בתקליטיו הקודמים הוא עסק במריחואנה ואל.אס.די), זה יכול להסביר את האווירה.
שלח/י לחבר/ה • עוד אלקטרוני • עוד אמנותי • עוד קובצי קול • [הביתה]