ברכה גולשת: רוקנרול

רואים לכם

בעלי מועדונים במנהטן יחויבו להתקין מצלמות מעקב כדי לקבל רשיון • 21/11/06

קשה להיות מועדון בניו יורק. רק ל-250 מועדונים בעיר יש רשיון להרקיד אנשים בשטחם, וכמו בישראל, הסצינה היא שילוב של סכסוכים משפטיים, העלמות מס ועניינים פליליים שמתרחשים בתחומי המועדון וזוכים – או שלא, בהתאם למעמד הבעלים – לטיפול משטרתי. בחודשים האחרונים נפגשו נציגי המועדונים של מנהטן עם נציגי העירייה בניסיון לסכם כללי משחק חדשים, אחרי ששתי נשים נרצחו באיזור במשך הקיץ.

בראש מעייניהם של המחוקקים עומדים, כמובן, רווחת הבליינים ובטחונם. ומה יעניק יותר ביטחון לבליינים מאשר הידיעה שהם מצולמים בכניסה וביציאה מהמועדון ותעודות הזהות שלהם נסרקות באמצעים אלקטרוניים, כך שאם חלילה יתפתו לעשות משהו שנוי במחלוקת או פלילי, יידעו את מי לחפש. ככל הנראה, אם לא יהיה מאבק רציני בעניין, יחויבו כל בעלי המועדונים להתקין אמצעי עיקוב כאלה אם ירצו לקבל רשיון להפעלת העסק שלהם בעתיד.

אדי דין, הבעלים של מועדון פאצ'ה, לא מחכה שהחוק ייכנס לתוקף. אצלו כבר הותקנו מצלמות מעקב ואמצעי זיהוי אלקטרוניים, "וזה לא ביג דיל בשבילי", הוא אומר. “אעשה בשמחה כל דבר שיכול להגדיל את בטחון הלקוחות שלי”. אם לדין יש אינטרנט, הוא בטח יכול לברר די בקלות מהי מידת היעילות של מצלמות המעקב ועד כמה הן באמת תורמות לבטחונם של הלקוחות שלו. אם הוא לא עשה את זה, הוא טיפש. אם עשה ועדיין נשאר בשלו, הוא רשע.

לפי האגודה האמריקאית לזכויות האזרח (ACLU), השימוש במצלמות מעקב קודם באופן היסטרי מאז הפיגוע של 11.9, בטענה שהן היו עשויות למנוע את הפיגוע הזה ואחרים. היום, אפילו בוושינגטון מסכימים שמשימה כזאת היא מעל לכוחן של המצלמות, אבל מתברר שגם פשעים קטנים יותר הן אינן מונעות. כר המחקר הרחב ביותר בתחום הוא בריטניה, שם הותקנו בשנים האחרונות מיליוני מצלמות כאלה – שוב – לשמירה על בטחון האזרחים. לפי מחקר שהוזמן ב-2005 על ידי משרד הפנים הבריטי, מצלמות המעקב לא הפחיתו כהוא זה את שיעורי הפשע וגם לא הגדילו את בטחון התושבים.

"כשיוצרים מערכת כזאת, צריך להתחשב בניסיון המוקדם שלנו, שלפיו רוב הסיכוים הם שייעשה בה שימוש לרעה”, כותבים ב-ACLU. מצלמות מעקב יכולות ליצור פיתוי חזק עבור שוטרים מושחתים. בשנת 97', למשל, נתפס שוטר בכיר בוושינגטון די.סי, שאסף מידע ממצלמות מעקב שהותקנו במועדוני לילה של הומואים. הוא בדק את מספרי לוחיות הרישוי של המכוניות שחנו בחוץ, חקר מי הבעלים וניסה לסחוט את אלה שהיו נשואים. בחקירה של העיתון "דטרויט פרי פרס" התגלה כי מאגר צילומים כאלה, שהיה זמין לשוטרי מישיגן, שימש אותם ואת חבריהם כדי לעקוב אחרי נשים שבהן חשקו, למצוא בני זוג שנפרדו מהם ולאיים על נהגים שאיתם רבו על הכביש.

"אנשים מביאים לעבודה את כל הדעות הקדומות שלהם”, מזהירים באגודה לזכויות האזרח, ומצטטים מחקר בריטי שבו התגלה שמפעילי המצלמות התמקדו באופן לא פרופורציונלי באנשים כהי עור. נמצא גם שרוב מפעילי המצלמות, בדרך כלל גברים משועממים, משתמשים במצלמות לעתים קרובות כדי להציץ לנשים. אחת מכל עשר נשים נצפתה אך ורק מסיבות כאלה. אם לא מציצים לנשים, מסתבר שהצפייה בקלטות המעקב היא עסק שוחק-מוח. חוקרים אמריקאים גילו שאחרי 20 דקות, הריכוז של רוב הצופים ירד לרמה של מלפפון כבוש.

אמצעי המעקב משתפרים כל הזמן, אבל החקיקה בעניינם אינה מתקדמת בקצב כה מהיר. ככל שאיכות הצילום טובה יותר, כך גדלה החדירה לפרטיות המצולם. נניח שאת הולכת להשתין בפאצ'ה ואת חוששת שחדוות המצלמות של בעל הבית גרמה לו להתקין כאלה גם בתאי השירותים. אם תצליחי לכבות את האור (מה שלא סביר) זה עשוי להגן עלייך, אבל אם בעל הבית יקנה בעתיד מצלמה עם ראיית לילה, כלום לא יעזור. כל פעילות שמתנהלת בחשיכה כדי לשמור על פרטיות תהיה חשופה למצלמות כאלה (ואם אתם לא מאמינים, תשאלו את החיילים בעזה). בינתיים, המחאה העיקרית על אמצעי המעקב המתוכננים מגיעה מכיוון ההומואים, שיודעים דבר או שניים על חשיבותה של פרטיות. להומואים יש אמנם השפעה עצומה על חיי הלילה במנהטן, אבל רבים מהם נדבקו בגישת ה"אין לי מה להסתיר אז לא איכפת לי שיעקבו אחרי", שמשרתת מצוין את כל מי שעשוי להזיק להם. את זה הם יצטרכו ללמוד, כנראה, בדרך הקשה.

שלח/י לחבר/ה • עוד מומלצים • עוד מסיבות • עוד פשע • [הביתה]