השאלה היא איפה זה "שם" • 29/11/06
“האינטרנט זה חלום של גיקים, תתפכחי", הצליף בי השבוע אחד המפיקים המוזיקליים החשובים בישראל. “היא אולי יכולה לעזור קצת לאמני אינדי, אבל הדבר היחיד שבאמת משפיע על מכירות בארץ זה הרדיו. אם אתה לא שם, אתה לא קיים. האמנים שהכי הצליחו השנה בישראל בקושי מחזיקים אתר אינטרנט. אולי יש להם איזה פורום מעריצים עילג, אבל הם לא נותנים רבע דקה של מוזיקה להורדה וזה ממש לא מזיז להם. הם עושים ים של כסף מרינגטונים”. בקיצור: דיכאון.
שיטוט של שנים באתרים מוזיקליים מוכיח שהרשת מקצינה מאוד את ההבדלים בין אינדי למיינסטרים. אפשר אפילו לנסח חוקים שיצליחו להגדיר ברוב המקרים אם אמן מסוים הוא אינדי או מיינסטרים, בלי להקשיב אפילו לשניה של המוזיקה שלו: אם יש באתר קובצי MP3 להורדה – זה אינדי. אם יש בו וידאו קליפים, זה כנראה מיינסטרים. אם האמן מתפעל בעצמו את האתר, זה אינדי. אם מעריצים או חברת תקליטים עושים את זה בשבילו, זה מיינסטרים. אם יש לו רינגטון, זה אמ-אמא של המיינסטרים. הסיבה לכך, כפי שהסביר הכלכלן מילטון פרידמן (בטור הסמים) בענייני יבוא ויצוא של סמים, היא שמחיר הכניסה לשוק הזה הוא גבוה מאוד. שוק הרינגטונים הישראלי כפוף לשיקולים של חברת הסלולריים, ואלה אינם שיקולים מוזיקליים. כלומר: אמן צריך למכור הרבה כדי שיעשו ממנו רינגטון. העובדה שמדובר בשוק סגור מנציחה, כפי שאוהבים לומר בטורי הכלכלה החברתיים, את העוני ועוזרת למצליחים להצליח יותר.
פעם, כשהיית אומר אינדי היית מצפה למוזיקה קצת פחות קומוניקטיבית ושלאגריסטית מרשימות השידור של גלגל"צ. היום, בעקבות ההתפתחות האדירה והשפע של אתרי המוזיקה ברשת (כולל עשרות אלפי דפים באתרים קהילתיים כמו "מיי ספייס") נוצר מצב מעניין, שבו המלה אינדי כבר לא מרמזת במאום על סוג המוזיקה, אלא רק מגדירה את מצבו הכלכלי של האמן. היום יש אלפי אתרים של "להקות אינדי" שמנגנות מוזיקת מיינסטרים לכל דבר. הדבר היחיד שהופך אותן לאינדי הוא חוסר ההצלחה הכלכלית. האם הרשת היא המקום שאליו הולכים כל הלוזרים? בשכונה שלי, והיא לא גדלה מדי יום, הלוזרים האמיתיים הם מוזיקאים כמו איה כורם, יעל דקלבאום, אריאל הורוביץ וריטה, שאפס הנוכחות שלהם ברשת גורם להם להיות שקופים לגמרי.
- הלינקים של השבוע מופיעים ב-HTML שקוף, לנוחיות הגולשים.
שלח/י לחבר/ה • עוד מומלצים • עוד ישראלי • עוד מיינסטרים • [הביתה]