ברכה גולשת: רוקנרול - רבותי, הדיסקורדיה חוזרת

רבותי, הדיסקורדיה חוזרת

מי היא האלה דיסקורדיה, למה מנסים מאמיניה לבלבל את העולם ואיך כל זה קשור למוזיקה • 06/03/07

המבקרים לא יוצאים מגדרם למראה סרטו החדש של ג'ים קארי, “מספר 23”, אבל יש בקהל אנשים שזה לא ממש מטריד אותם. הם גם לא צריכים את ג'ים קארי כדי לדעת שלמספר 23 יש המון משמעות בחיים. מבחינתם, הוא היה יכול לעשות סרט על אי-החשיבות של המספר 23 וזה היה מספק אותם באותה מידה. מי הם האנשים המוזרים האלה, שמקבלים דבר והיפוכו באותה שלוות נפש? מי היא האלה דיסקורדיה, שלה הם סוגדים, ולמה הם מחזיקים בכיס תעודת אפיפיור מזויפת?

אי אפשר לדבר על המספר 23 בלי לדבר על דיסקורדיה (או בשמה הקדום יותר, אריס), אלה מהמיתולוגיה היוונית שהתפרסמה כשגרמה בעקיפין למלחמת טרויה. דיסקורדיה, אלת הקאוס והבלגן, לא הוזמנה למסיבה שערכו שאר האלים. כפעולת תגמול היא לקחה תפוח מוזהב, כתבה עליו "ליפה מכל" וזרקה אותו אל האולם. המריבה שפרצה כשכל אחד מהנוכחים רצה אותו לעצמו גרמה, בסופו של דבר, למלחמה.

בתקופתנו, דיסקורדיה קמה לתחייה פעמיים. פעם אחת בטקסט שנכתב (כנראה) בשנת 1965 והופץ בחמישה עותקים בלבד תחת הכותרת “פרינציפיה דיסקורדיה”. מאחורי הטקסט עמדו (כנראה) שני אמריקאים, קני טורנלי וגרג היל, שיסדו כמה שנים קודם לכן את הדת הדיסקורדית והחלו להפיץ את עקרונותיה.

מה צריך כדי להיות דיסקורדי אמיתי? לא הרבה, מסתבר. “אם אתה רוצה להיות חלק מ'החברה הדיסקורדית'”, נכתב בספרון, "עליך להכריז על עצמך מה שבא לך, לעשות מה שאתה רוצה ולספר לנו על זה, או, אם אתה מעדיף, אז לא". לפי המחברים, כל איש, אשה וילד על כדור הארץ הם האפיפיור, והספרון אף כלל כרטיס אפיפיור להדפסה עצמית. בשנה שעברה, אגב (כנראה), נמצא אחד מחמשת העותקים הללו בספרייתו של ג'ון אף. קנדי.

הדת הדיסקורדית תוארה (גם על ידי מאמיניה) כ"בדיחה מתוחכמת בתחפושת של דת, או דת בתחפושת של בדיחה מתוחכמת”. בניגוד לרוב הדתות, שמקדשות את ההרמוניה והאוניברסליות, הדיסקורדים מקדשים את הקאוס והדיסהרמוניה.

התחייה השנייה של דיסקורדיה התרחשה בשנת 1975 בזכות הטרילוגיה "אילומינטי!” (מאת רוברט אנטון ווילסון ורוברט שיי). הטרילוגיה רצופת ההרפתקאות הפרועות, תיאוריות הקונספירציה, הסקס, הסמים והרוקנרול, הפכה לספר פולחן עבור כל מי שסולד מסדר וארגון. שלושה מספרים צפים ועולים לכל אורך הטרילוגיה: 23, 17 ו-5. לא אלאה אתכם בהסברים נומרולוגיים קלוקלים כי אתם פה בשביל מוזיקה דיסקורדית, ומוזיקה דיסקורדית תקבלו.

המייצג הכי בולט של דיסקורדיה במוזיקה הוא הצמד הבריטי KLF (סוף שנות ה-80 עד תחילת ה-90), ששיחזר סצינות שלמות מתוך טרילוגיית ה"אילומינטי!” ועשה הכל כדי לבלבל את מבקרי וצרכני האמנות כאחד. להקה נוספת שעשתה מחוות ברורות ל"אילומינטי!”, היא Tool האמריקאית, עם שיר בשם Viginti Tres (בלטינית: 23) ושיר בשם "46 ו-2” (חלקו 46 לשניים וייצא לכם 23).

הלהקה הבריטית “23 סקידו!", שפעלה בשנות ה-80 ועשתה פופ תעשייתי אקספרימנטלי (זה חמוד כמו שזה נשמע) עשתה כבוד לדיסקורדיה, וכך גם חבריהם מלהקת "סייקיק טי.וי", שהחלו להוציא באותה תקופה אלבום בהופעה חיה פעם בחודש, והודיעו על כוונתם להוציא 23 תקליטים כאלה כמחווה לחידת המספר 23. כמצופה מדיסקורדיים אמיתיים, הם עצרו אחרי 17 תקליטים.

גם ל"גורילאז" יש קטע עם המספר 23. בספר שהוציאו, “Rise of the Ogre”, יש פרק שנקרא “23 סקידו!” הכולל התייחסות למספר ולהשפעתו על חיי ה"גורילאז”.

כאמור, דיסקורדיים אמיתיים לא חייבים להצהיר שהם כאלה. מספיק שהם עושים בלגן ומבלבלים את האחרים. על פי העיקרון הזה, יש עוד להקות רבות שזוהו כדיסקורדיות על ידי דיסקורדים אחרים: "נגטיבלנד", שעושה דברים מוזרים לזכויות היוצרים, “דיבו”, להקת האייטיז הרובוטית, הרכב הטראנס "ספיירל טרייב”, "סקיני פאפי” הקנדים התעשייתיים, "אטארי טינאייג' ריוט” הגרמנים הדיגיטליים ו”באטהול סרפרס” המבלבלים מכולם.

ו-KLF? גם הם עדיין תורמים לבלגן. ב-2004 הקים ג'ימי קאוטי, חצי מהצמד, את "בלאק סמוק", הרכב הרבה יותר כסחני מ-KLF. זאת היתה הזדמנות פז לשאול אותו על האפיזודה שבה שרפו KLF מיליון ליש"ט במזומן לתפארת אמנות הבלבול, אבל דיסקורדי נשאר דיסקורדי: "התחייבתי בחוזה לא לדבר על זה במשך 23 שנים”, אמר קאוטי.

שלח/י לחבר/ה • עוד מומלצים • עוד קובצי קול • [הביתה]