הספר החדש של ברברה ארנרייך מנסה להסביר למה ריקודים בקבוצות גדולות נתפסים כסכנה לשלטון • 08/05/07
מפקח המשטרה ההודי וישוואס נאנגרה-פאטיל החליט כנראה לרכוש לעצמו שם עולמי של מפוצץ מסיבות. שדה הקרב שלו הוא איזור פונה, שם הוא מכונה ”רייב מן” או .”גלגולו של השטן”, תלוי את מי שואלים. בתחילת מרץ פוצצו אנשיו של פאטיל מסיבה גדולה ועצרו כמעט 300 איש בחשד לשימוש בסמים. מאז, לשונו של המפקח אינה מפסיקה להשתלח במשתתפי המסיבות. לפני שבועיים, למשל, הוא כינה אותם "אנרכיסטים מסוכנים" וציטט דברים שאמר ראש ממשלת צ'כיה בשנת 2005, כששוטרים צ'כים שנשלחו לפוצץ מסיבות בעזרת זרנוקים וגז מדמיע נתקלו בהתנגדות עזה של החוגגים. “אלה לא ילדים שבאו לרקוד, אלא אנשים מסוכנים עם אובססיות אנרכיסטיות וקשרים בינלאומיים. הם מעודדים הפגנות ענק אלימות, מתודלקות באלכוהול ובסמים, נגד חברה שלווה”.
בשבוע שעבר הטיח פאטיל עוד עלבונות במשתתפי המסיבות וקרא להם נרקו-טרוריסטים. בכך הוא ביסס את מעמדו כטיפוס קוסמופוליטי, ששואב השפעות לא רק מאירופה אלא גם מארה"ב. הקישור בין צרכני סמים לטרור העולמי הוא טרנד אמריקאי חזק מאז פיגועי ה-11 בספטמבר, אבל פאטיל מרחיב את הגדרות הנרקו-טרוריזם. בעיניו, לא רק שכל חובב מסיבות הוא סייען לטרור, השיטה להפצת ההרס היא שערורייתית במיוחד: "נרקו-טרוריזם הוא איום שהולך וגדל בגלל סוג המחטים שבהן משתמשים כדי להזריק את הסמים האלה, ובגלל הקריאה לסקס חופשי. שני אלה גורמים לעלייה במקרי האיידס”, אמר לעיתון "טיימס אינדיה".
פאטיל הוא אולי סתם דביל שמספק ציטוטים טובים לעיתונות, אבל מבחינתה של הסופרת ברברה ארנריך, דבריו לא היו יכולים להיאמר בעיתוי טוב יותר. בתחילת אפריל יצא לאור ספר חדש של ארנרייך, שהתפרסמה בין השאר בזכות "כלכלה בגרוש", בו חשפה את החיים מאחורי שכר המינימום בארה"ב. הספר החדש, “רוקדים ברחובות”, עוסק במיכל אמדורסקי... סליחה, בשורשים התרבותיים העמוקים של אנשים כמו פאטיל.
ארנרייך מנסה להוכיח שלריקוד בקבוצות גדולות יש סיבות אבולוציוניות וטוענת שהאשמים העיקריים בהוצאת שם רע למסיבות המוניות (קרנבלים, פסטיבלים) הם אנשי הכנסייה הנוצרית. לפי ארנרייך, ייתכן שהריקוד בקבוצות התפתח כשיטה להרתעת טורפים ופולשים, אך בהמשך התברר שיש לו יתרונות אחרים: ההליכה והשירה המשותפות ייצרו חוויה של שמחה שהיתה שונה במהותה מתקשורת מילולית. הטקסים הללו חיזקו את הקבוצה ונתנו לה יתרון על פני קבוצות פחות מלוכדות. מאוחר יותר הם נתפסו על ידי המשתתפים כדרך לחוויה ישירה של אלוהים, בלי מתווכים כמו כמרים או אנשי דת אחרים.
ארנרייך מתארת את הנסיונות השיטתיים של הכנסייה להתנער מהיסודות הדיוניסיים שלה – שירה, ריקוד, דיבור בלשונות (תופעה דמויית טראנס שנצפית עד היום בטקסים של זרמים אחדים בנצרות), נפנוף חופשי של השיער. במאות ה-13 וה-14 היו התפרצויות של "מאניית ריקוד" שהוגדרו כעבודת שטן, שאותם ניסתה הכנסייה להחליף בטקסים מאופקים, באסתטיקה גבוהה ובהתנזרות. בכנסיות הותקנו ספסלים ומי שנכנס לטראנס פונה לרחוב. הריקודים האקסטטיים בקרנבלים תוארו כאורגיות של שבטים פרימיטיביים למרות שהיו בדרך כלל די צנועים. "השחרור העצמי שחיפשו המשתתפים לא הושג בעזרת מיזוג פיזי עם אדם אחר, אלא דרך התמזגות רוחנית עם הקבוצה”, כותבת ארנרייך. "הפרדת האלמנט הרוחני מהאירועים האלה הפכה אותם בסופו של דבר לתרגיל הדוניסטי מרוקן ממשמעות”.
ביטול טקסי הריקוד היה גם אחת מטכניקות הכיבוש של המיסיונרים הנוצריים באפריקה. למשל, הביטוי שבו השתמשו בשבט הדרום אפריקאי נמקוואה כדי לתאר אדם שהמיר דתו לנצרות היה "אחד שוויתר על הריקוד". אליזבת מרשל תומס, שמבקרת את הספר ב"וושינגטון פוסט", אומרת שארנרייך אולי לא הצליחה להוכיח שהריקוד בקבוצות טבוע בגנים שלנו, אבל היא בהחלט מספקת שפע של הוכחות לכך שהריקוד של אדם אחד הוא הטקס השטני של האחר. המפקח פאטיל מפונה הוא דוגמה מצוינת לביטוי העכשווי של התפיסות הנוצריות העתיקות. כשהוא נשאל בראיון אם הלך פעם למסיבת טראנס הוא אומר: "למעשה, גברת אחת הזמינה אותי ב-SMS. עניתי לה שזה מתחיל במוזיקה, עובר לסמים ומשם לסקס, אז מוטב שתשקול שוב אם כדאי להזמין אותי”.
- עוד (בברכה) על המסיבה שפוצצה בפונה
- עוד (בברכה) על מסיבות מפוצצות בגואה
- עוד על ברברה ארנרייך ו''כלכלה בגרוש''
- המשטרה הצ'כית נגד אנרכיסטים מסוכנים
- ''רוקדים ברחובות'' באמזון
- הגרדיאן על ''רוקדים ברחובות''
שלח/י לחבר/ה • עוד מומלצים • עוד טראנס • עוד מסיבות • עוד סמים • עוד פשע • [הביתה]