ברכה גולשת: רוקנרול

אמינרד

זרם ה''נרד-קור'' מציג ראפרים שנונים ולבנים לא פחות מאמינם, רק עם עניבה ומשקפיים • 28/05/07

במוזיקה, כמו באופנה, יש אנשים שאוהבים מותגים ויש כאלה שלא אכפת להם. לחובבי המותגים יש שתי מגבלות רציניות מול אלה שלא אכפת להם: הם נהנים ממבחר קטן יותר, וזה עולה להם הרבה יותר כסף. חובבי המותגים אולי מאמינים שמקנאים בהם כמו שהם עצמם מקנאים בחבריהם בעלי היותר-מותגים, אבל בתכל'ס יהיה יותר נכון לרחם עליהם. הם כבולים לחוקים חברתיים שמחייבים אותם להיות עשירים או להסתפק בשני זוגות ג'ינס במקום ב-20. אם הם חובבי מוזיקה, מצבם לא פחות אבסורדי. אפילו כשהם מורידים מוזיקה מהרשת ולא משלמים עליה גרוש, הם עדיין מוגבלים למבחר מצומצם ביותר.

נניח שאתם חובבי היפ הופ אבל מתעקשים לשמוע רק מותגים - כמה פעמים בשנה אמינם מוציא תקליט? וכמה פעמים ג'יי.זי או ד”ר דרה? מבט מהיר במצעד הסינגלים האמריקאי של השבוע מגלה בו שבעה-שמונה קטעי היפ הופ, אבל רק שניים מהם שייכים למותגים ממש חזקים (פי. דידי וטימבלנד). מי שתקוע על מותגים לא ירחיק לכת אל מעבר למצעד כי אין שם כוכבים, אבל אפשר להתנחם: זה לא יכאב לו כי הוא לא יודע מה הוא מפסיד, וההיצמדות למותגים תחסוך לו התוודעות לשמות חדשים – תהליך מייגע שבמהלכו צריך להפעיל את המוח כדי להחליט אם אוהבים משהו או לא.

מכירים את האנשים שכששואלים אותם אם הם אוכלים כשר, הם אומרים "גם"? מי שמתייחס ככה גם למוזיקה שהוא שומע יכול להרוויח בגדול. השבוע, למשל, העשרתי את ספריית המוזיקה שלי בעשרות קטעי היפ הופ מצוינים בחינם, רק בגלל שלא התעקשתי על שמות מוכרים. בדרך גם זכיתי להתוודע לזרם חדש בהיפ הופ, ששייך במוצהר לאנשים (לבנים) שלא יודעים לרקוד.

עקרונית, זרם ה"נרד-קור" (NerdCore. יש הטוענים שאבי הז'אנר הוא אבשלום קור) מקבל גם שחורים, אבל בינתיים אין בו הרבה כאלה. אולי זה בגלל שאין הרבה שחורים גיקים, ואולי זה בגלל שאם שחורים כבר עושים היפ הופ, הם לא טורחים להמציא לזה שם חדש. בכל זאת, לנרד-קור (המכונה גם "גיקסטה ראפ") יש עוד מאפיינים ייחודיים חוץ מהלבנוניות של יוצריו. כשראפר נרד-קור רוצה להתייהר הוא לא מספר על פריצה לבנק אלא על פריצה למאגר נתונים. כשהוא במצב רוח רומנטי הוא מדבר ברכות על התוכנות החדשות שלו, וכשהוא רוצה להצחיק הוא מריץ דאחקות על HTML. בשאר הזמן הוא מדבר על "מלחמת הכוכבים". תכנים כאלה קיימים גם בזרמים אחרים, כמו פליק רוק וגיק רוק, אבל השילוב עם ההיפ הופ הוא שהופך אותם לנרד-קור.

היתרון הגדול של רוב אמני הנרד-קור ששמעתי הוא שגם אם לא מבינים כלום מהטקסט, המוזיקה עצמה שווה ומעניינת. אמנם מדובר בגיקים שלא זזים לשום מקום בלי מחשב, אבל בהופעות שלהם לא נדיר לראות נגנים חיים ואנרגיה של להקת רוק כועסת, רק עם קרחת, משקפיים ועניבה משרדית. בסרט "NerdCore is Rising" של הבמאית/מפיקה/קומיקאית נגין פראסאד אפשר לראות כמה מהנרדים הבולטים בסצינה, כמו אם.סי פרונטאלוט, שטבע את המושג נרד-קור בשנת 2000, אם.סי כריס, אם.סי לארס ועוד שמות שבחיים לא שמעתי. תנו להם צ'אנס והם יפתיעו אתכם.

שלח/י לחבר/ה • עוד אלקטרוני • עוד היפ הופ • עוד קובצי קול • [הביתה]